פרשת בהר- מהשמיים לארץ

ראש השנה בדברי יחזקאל הוא יום הכיפורים. ביום זה יחזקאל במראה נבואי חוזר לארץ ישראל ומסייר בבית המקדש העתידי. יום כיפורים במקדש הוא המקום ממנו יוצאת בשורת החופש

/>
הפרשנים העלו אפשרויות שונות מדוע נבחרה מצוות השמיטה להיות הפרט המלמד על הכלל, מה חשיבותה ומרכזיותה לעומת שאר מצוות התורה. 

ההר והארץ מזכירים את השמים והארץ, ובכך אנו חוזרים לתחילת התורה:
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ (בראשית א' א)
ההר הגבוה עליו ירדה השכינה במעמד הר סיני, והקול ששמעו מהשמיים כמתואר בפרשת יתרו: אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם (שמות כ' יט) מטרתם לתקן ולהשלים את החיים על הארץ. מצוות שמיטה מבטאת את ההכרה שה' הוא "קונה שמים וארץ" (בראשית י"ד יט) הארץ ומלואה שייכים לה': "לה' הארץ ומלואה" (תהילים כ"ד א). השביתה פעם בשבע שנים מטרתה להעביר את המסר: "כי לי הארץ" (ויקרא כ"ה כג). 

בספר בראשית יש שני תיאורים של בריאת העולם, האחד בפרק א' המתאר את ימי הבריאה, האדם נברא ביום ששי בסוף הבריאה, נברא בצלם אלוהים. לעובדה שנברא בסוף מעשה בראשית שני פנים האחד כמשלים את מעשה בראשית והשני שלא יתגאה שהרי יתוש קדמו. בפרק ב' האדם נמצא במרכז הבריאה. כשכל העולם מסביבו: 
אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם  וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה. וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה (ד-ז)

המסר המרכזי של פרשת בהר הוא חירות האדם, ישראל הם עבדי ה' ואינם עבדי בשר ודם, כמו שהארץ שייכת לה' כך בני ישראל היושבים עליה הם עבדי ה'. ההסתייגות מעבדות באה לידי ביטוי במצוות היובל המחייבת לשחרר את כל העבדים, העבדות אינה פוגעת רק בעבד אלא גם במשעבדו, חברה שיש בהם עבדים רמתה המוסרית ירודה ולכן התורה דואגת שפעם בחמישים שנה החברה תשתחרר ממוסד העבדות. עבד שבחר להישאר עבד אחרי שש שנות עבדות רוצעים את אזנו כדי להביע מורת רוח מבחירתו, והתורה קובעת שיישאר "עבד עולם", בשנת היובל מכריחים אותו לצאת לחופשי. במהלך שנות היובל התורה מנסה למזער את נזקי העבדות:
וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד. כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל יַעֲבֹד עִמָּךְ. וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב. כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד. לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ (לט-מג)

העבדות פוגעת בצלם האלוהים של האדם. רבו הפירושים לביטוי: "צלם אלוהים", הפרשנים האחרונים כמו המלבי"ם, המשך חכמה והרב קוק הסבירו שהבחירה החופשית היא הביטוי של צלם אלוהים.

אם כך פרשת בהר שפתחה בשמים ובארץ מפרטת את ההתנהגות המחויבת כלפי המין האנושי הנברא בצלם אלוהים. חלק מהותי של החופש לה זכאי האדם הוא מתן האפשרות לעצמאות כלכלית, והדבר מותנה בכך שלכל אדם תהיה קרקע: "אמר רבי אלעזר: כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם, שנאמר: השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם" (יבמות ס"ג.).  וגם מי שנאלץ למכור מנחלתו במהלך שנות היובל, הקרקע תחזור לבעליה בשנת היובל.

שנת היובל נפתחת בתקיעת שופר: "וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם".  נחלקו תנאים האם העולם נברא בתשרי או בניסן (ראש השנה י"א.) בתפילות ראש השנה אנו מזכירים את בריאת העולם בתשרי. הבריאה יצרה נתק בין אלוהים לאדם,  משמעות השורש ברא היא יצירה או עשיה וגם כריתה: "עלה לך העירה ובראת לך שם" (יהושע י"ז טו) כריתת עצי יער כדי להכשיר קרקע לעיבוד חקלאי או בינוי. הנתק בין אלוהים לאדם גורם לחטא ועל כך האדם נידון בראש השנה. יום כיפור הוא יום השחרור מהחטא והחיבור המחודש לאלוהים. עבודת הכהן הגדול בבית המקדש מטרתה לחבר את העם אל מקור הבריאה, הוא נכנס לקודש הקודשים ששם נמצאת אבן השתיה שממנה הושתת העולם. תקיעת השופר ביובל ביום הכיפורים מטרתה שחרור עבדים ביום בו העם משתחרר מכבלי חטאיו. בתורה לא מופיע השם "ראש השנה" על תאריך מסוים בשנה, במקום אחד בתנ"ך מופיע צמד המילים: "ראש השנה" בספר יחזקאל: 

בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַחַר אֲשֶׁר הֻכְּתָה הָעִיר בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הָיְתָה עָלַי יַד ה' וַיָּבֵא אֹתִי שָׁמָּה. בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים הֱבִיאַנִי אֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַיְנִיחֵנִי אֶל הַר גָּבֹהַּ מְאֹד וְעָלָיו כְּמִבְנֵה עִיר מִנֶּגֶב (מ' א-ב)
ראש השנה בדברי יחזקאל הוא יום הכיפורים. ביום זה יחזקאל במראה נבואי חוזר לארץ ישראל ומסייר בבית המקדש העתידי. יום כיפורים במקדש הוא המקום ממנו יוצאת בשורת החופש. בבית הדין הגדול היו תוקעים בשופר, בית הדין היושב בלשכת הגזית בחלק הצפוני של העזרה. שנה המתחילה ביום כיפורים היא שנה שבסיסה הוא האדם הנברא בצלם אלוהים ומקבל על עצמו עבדות ה'. יחזקאל הנמצא בגלות בבל במצב של עבדות רואה בחזונו את השחרור מהעבדות הגלותית ביום הכיפורים שהוא ראש השנה. 
מעמד הר סיני מסתיים בהוראה: "במשוך היובל המה יעלו בהר"  (שמות י"ט יג), היובל הוא השופר או האיל ממנו לוקחים את השופר (עיין רמב"ן) מעמד הר סיני הייתה התגלות אלוהית מלמעלה למטה, והעם היה מנוע מלעלות להר, אחרי המעמד מתחיל המסע האנושי לעלות בהר. העלייה מתחילה מהשבתת הארץ בשנה השביעית, ושיאה הוא חברה שאין בה עבדות ולכל אחד יש קרקע יציבה עליה הוא חי, והאידיאל: "כי לי בני ישראל עבדים" נמצא במרכזה הווייתה.